הרצאה לנוער על רשתות חברתיות ומסכים: איך מדברים אליהם בגובה העיניים בלי להטיף

נכנסים לאולם. שלוש מאות בני נוער.

חצי על הטלפון, חצי מחכים שזה ייגמר.

המרצה פותח: "היום נדבר על הסכנות שברשתות החברתיות".

ובאותו רגע בדיוק, הם כבר עפו.

לא כי לא אכפת להם. אכפת להם מאוד.

אלא כי הם שמעו את המשפט הזה כבר חמש פעמים השנה.

וכל פעם זה אותו דבר: מבוגר עומד למעלה, מסביר להם כמה הם מכורים, כמה זה מסוכן, כמה הם צריכים להפסיק.

והם? מנידים בראש ומחכים שזה ייגמר.

הנה האמת הלא נעימה: רוב ההרצאות לנוער על מסכים נכשלות לא בגלל התוכן. אלא בגלל הזווית.

בני נוער לא בורחים מהמסר. הם בורחים מהטון של מי שמדבר אליהם מלמעלה.

למה הרצאה לנוער על רשתות חברתיות ומסכים בדרך כלל לא עובדת

כי היא מתחילה מהמקום הלא נכון.

מהפחד שלנו, לא מהעולם שלהם.

אנחנו, המבוגרים, מפחדים מהמסך. אנחנו רואים את הילד נעלם לתוך המסך ולא יודעים מה לעשות. אז אנחנו מזמינים מישהו שיגיד להם להפסיק.

אבל הנער שיושב באולם לא חי בעולם של פחד. הוא חי בעולם של חברים, לייקים, סטטוסים, השוואה, ובדידות שהוא לא תמיד יודע לקרוא לה בשם.

וכשמישהו עומד מולו ומדבר על "הסכנות", הוא שומע מבוגר שלא מבין כלום מהחיים שלו.

הוא לא מתווכח. הוא פשוט מתנתק.

הרצאה לנוער על רשתות חברתיות ומסכים שעובדת לא מתחילה מ"כמה זה מסוכן". היא מתחילה מ"אני מבין למה אתם שם".

ורק כשהנער מרגיש שמישהו באמת רואה אותו, הוא פותח אוזן.

מה הופך הרצאה לכזו שבני נוער באמת מקשיבים בה

שלושה דברים.

ראשון, גובה עיניים אמיתי. לא לרדת אליהם, לדבר איתם. בלי הטפה, בלי אצבע מאשימה, בלי "בדורי לא היה ככה".

שני, כנות. נער מריח זיוף ממרחק של קילומטר. ברגע שהוא מרגיש שמישהו מדבר איתו דוגרי, בלי לייפות ובלי לשקר, הוא מתיישר באולם.

שלישי, להחזיר לו את ההגה. לא לבוא ולהגיד "תורידו את הטלפון". אלא לעזור לו להבין מה הוא באמת מחפש שם בפנים, ואיך אפשר למצוא את זה בחיים עצמם.

כי החלל הריק תמיד מתמלא. אם לא נמלא אותו במשמעות, בקשר, בחברים אמיתיים, המסך ימלא אותו במקום.

הרצאה לנוער על רשתות חברתיות ומסכים שעובדת לא משאירה אותם עם פחד. היא משאירה אותם עם שאלה טובה על עצמם, ועם רצון אמיתי לעשות עם זה משהו.

מה כוללת ההרצאה ואיך מזמינים אותה

הנה איך זה עובד אצלנו, צעד אחר צעד:

1. תוכן בגובה העיניים. שיחה חיה, סיפורים אמיתיים, הומור, ושפה של בני הנוער עצמם. בלי מצגת משעממת ובלי הטפה.

2. עיבוד אישי. ההרצאה לא נגמרת כשהאורות נדלקים. אנחנו משאירים שאלות שממשיכות לעבוד בנער גם אחרי שהאולם מתרוקן.

3. התאמה לקהל ולמוסד. דתי, חרדי, מסורתי או חילוני, בית ספר, ישיבה, אולפנה או פנימייה. אנחנו מתאימים את הטון, השפה והדוגמאות לקהל שלכם.

4. ליווי לצוות. רוצים, אנחנו משאירים גם כלים בידי המורים והיועצים, כדי שהשיחה תמשיך גם אחרי שאנחנו עוזבים.

5. מימון דרך גפ"ן. רוב מוסדות החינוך מזמינים אותנו דרך גפ"ן, בלי שתצטרכו להוציא מהכיס.

איך מזמינים? פונים אלינו, מספרים לנו על הקהל שלכם ועל מה כואב אצלכם, ואנחנו בונים יחד את ההרצאה הנכונה למוסד שלכם.

מוכנים להזמין הרצאה שהנוער שלכם באמת יקשיב בה?

יותר מ-150,000 בני נוער כבר ישבו מולנו באולמות בכל הארץ.

לא הטפנו להם. דיברנו איתם. בגובה העיניים, דוגרי, על מה שבאמת קורה להם בפנים.

אם אתם רוצים הרצאה לנוער על רשתות חברתיות ומסכים שתשאיר חותם אמיתי, ולא עוד יום שיוצא לאיבוד, בואו נדבר.

הציצו בכל ההרצאות שלנו כאן: הרצאות ממלאים את החלל, ובחרו את מה שמתאים למוסד שלכם.

ספרו לנו על הקהל שלכם, ואנחנו ניקח את זה משם.

שאלות נפוצות על הרצאה לנוער על מסכים

לאיזה גילאים ההרצאה מתאימה?
אנחנו מתאימים את ההרצאה לקהל, מחטיבת ביניים ועד תיכון. השפה, הדוגמאות והעומק משתנים לפי הגיל ולפי המוסד. ספרו לנו מי הקהל, ונבנה את ההרצאה הנכונה עבורו.

איך אתם מצליחים שבני הנוער באמת יקשיבו ולא יתפזרו?
כי אנחנו לא מטיפים ולא מאשימים. אנחנו מדברים איתם בגובה העיניים, בשפה שלהם, עם סיפורים אמיתיים והומור. נער שמרגיש שמבינים אותו פותח אוזן, ונער שמרגיש שמטיפים לו מתנתק. כל ההרצאה בנויה סביב ההבדל הזה.

אפשר לממן את ההרצאה דרך גפ"ן?
כן. רוב מוסדות החינוך מזמינים אותנו דרך גפ"ן, כך שההרצאה מגיעה אליכם בלי להוציא מתקציב בית הספר. נשמח לעזור לכם עם כל מה שצריך כדי שזה יסתדר בקלות.

מה נשאר אחרי שההרצאה נגמרת?
הרבה. ההרצאה משאירה את בני הנוער עם שאלות אמיתיות על עצמם, ולא רק עם תחושה רגעית. למוסדות שרוצים אנחנו גם משאירים כלים בידי הצוות החינוכי, כדי שהשיחה תמשיך הלאה גם אחרי שאנחנו עוזבים.

כי כשמדברים אל בני נוער בגובה העיניים ולא מלמעלה, פתאום הם מקשיבים.

איתי שאוליאן